האם ניתן להוריש נחלה?
תשובה לשאלה זו נמצאת במערכת החוזית החלה על משבצת מקרקעי המושב.
כאשר מדובר בחוזה דו צדדי, שהצדדים לו הם המושב והמינהל בלבד (להבדיל מחוזה תלת צדדי שאז גם הסוכנות צד ליחסים החוזיים), אזי קיים חוזה שכירות, אשר הצדדים לו הנם המנהל, כמנהל הבעלים (מטעם מדינת ישראל) וכמשכיר המקרקעין, והאגודה, שהיא וחבריה בעלי רישיון לפי הסכם זה להחזיק ולעבד את מקרקעי משבצת האגודה (להלן: "הסכם המשבצת").
זכויותיו של חבר באגודה הן במעמד של "בר רשות" בלבד.
אלה זכויות חוזיות שאינן מקנות זכויות במקרקעין. לכן, זכויותיו של בר הרשות נשאבות איפוא מהסכם המשבצת ומוגדרות על פיו.
לרוב קיים בהסכמי המשבצת השונים שנחתמו בין אגודות שיתופיות למינהל את סעיף 19.ג., המגדיר את אופי זכויותיו של חבר אגודה שהינו במעמד של בר-רשות בנחלה וסעיף 19ג(1) קובע את התנאים להעברת זכות השימוש של חבר אגודה שנפטר. להלן דוגמה רווחת לנוסח סעיף זה (משתנה במעט בין הסכמים שונים, אך העיקרון זהה :
"19.ג. במקרה פטירתו של חבר האגודה תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השמוש במשק שבשימושו המהווה נחלה. למען הסק ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר-רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין בהן כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר-רשות לכל דבר ועניין:
(1) נפטר אחד מיחידי בני זוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק (להלן-המנוח) והניח אחריו בן זוג – תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן זוגו בלבד, וזאת אפילו אם המנוח הניח ילדים ביחד עם בן הזוג."
יוצא כי זכות המנוח ז"ל כבר רשות בנחלה, איננה ניתנת להעברה לכל אשר יחפוץ אלא כפופה להסכם המשבצת.
הסכם המשבצת קובע כי במקרה של פטירה יעברו הזכויות לבן הזוג אשר נותר בחיים ואין אפשרות לעקוף הוראה זו באמצעות צוואה או חוק הירושה.
הדבר דר בכפיפה אחת עם העיקרון האמור לעיל הנוגע לפיקוח המינהל על עבירות זכויות השימוש וההחזקה במשקים חקלאיים על מנת לפקח על זהותו והתאמתו של הגורם העתיד לקבל זכויות בנחלה ולמנוע פיצול הנחלה כך שיישמר כושרה החקלאי.
קיימת פסיקה ענפה הדנה במקרים של בהן יורשים ביקשו להפעיל צוואות שהוראותיהן אינן תואמות את ההסדר הקבוע בהסכם המשבצת ובהוראות המינהל. פסיקה זו קובעת כי זכויות בנחלה אינן ניתנות להורשה באשר הן אינן חלק מעזבון.
בפסק דין שמחה מדעי נקבע :
"מקום שהחבר אינו אלא בר רשות, אין לדבר לא על הורשה מכוח צוואה ואף לא על ירושה מכוח חוק הירושה.. הותנה במפורש כי זכויותיו של החבר כבר-רשות בלבד אינן חלק מעיזבונו. וכבר נפסק, כי זכויותיו של בר-רשות במשק אינן ניתנות להורשה, אם ההסכם שמכוחו ניתנו הזכויות אינו מתיר זאת"
אם כך, זכויות בנחלה הנן זכויות אישיות שאינן ניתנות להעברה באמצעות צוואה כל עוד הוראות הצוואה אינן תואמות את המערכת החוזית החלה על הנחלה ואת הנחיות המינהל.
לכן, מומלץ לערוך צוואה שתמלא אחר מספר כללים בסיסיים, בין היתר, תהיה תואמת להוראות רצף בין דורי, זהותו של יורש אחד לנחלה שיקבל את הזכויות בנחלה ומנגנון פיצוי ליתר היורשים, ואפשרויות פיצול מגרשים מהנחלה.
ישנו הבדל בפסיקה בין עריכת צוואה עבור נחלה במושבים שלהם הסכם דו צדדי למושבים להם הסכם תלת צדדי. בטרם עריכת צוואה לזכויות בנחלה מומלץ לקבל ייעוץ משפטי עדכני.
משמעות יישום החלטה 1553 (לשעבר החלטה 1523 ובמקור החלטה 979) על האפשרות להוריש את הזכויות בנחלה באמצעות צוואה
חברי אגודה שיכנסו למסלול של הסדרת זכויותיהם בחלקת המגורים באמצעות חתימה על חוזה חכירה לדורות ובשלב שני חוזה חכירה מהוון, יוכלו להוריש את הנחלה בצוואה ללא כל מגבלה נוספת, שכן באמצעות כניסה להחלטה 1553 (לשעבר 1523), זכויות בר הרשות הופכות מזכויות חוזיות לזכויות קניין הרשומות בטאבו.
הרחבה על הליך חתימת חוזה חכירה לדורות וחוזה חכירה מהוון ראה במאמרים נוספים באתר בנושא זה.
לייעוץ בעניין הסדרת זכויות המגורים בחלקת המגורים בנחלה, רישום זכויות המגורים בנחלה בטאבו, עריכת צוואה לנחלה, ניתן לפנות לעו"ד אפרת יוסים במייל Efrat@Yusim.co.il ובנייד: 054-9981611.
קבלת חברים לאגודה
סעיף 2(ב) לתקנות האגודות השיתופיות (חברוּת), תשל"ג-1973 קובע : "קבלת חבר באגודה תהיה בדרך הקבועה בתקנות שלה."
לרוב בחלק ב' של התקנונים באגודות שיתופיות קבועים התנאים הנדרשים ממועמדים לחברות באגודה, ובדרך כלל הדרישות הם: תושב קבוע במושב, בעל אופי טוב, בן 18 לכל הפחות, חבר בהסתדרות הפועל המזרחי בא"י. במושבים דתיים קיים תנאי נוסף של יהודי המתנהג על פי דת ישראל".
מועמדים לחברות שממלאים אחר התנאים שבתקנון זכאים שהועד המנהל של המושב יעבירם להצבעה באסיפה הכללית.
הרוב הדרוש בהצבעה קבוע בתקנון האגודה. בדרך כלל, המדובר ברוב רגיל.
בכל תקנון של אגודה קיים סעיף , הקובע כי ועד האגודה יכול לסרב להעביר בקשה של מועמד לחברות להצבעה באסיפה הכללית.
סעיף זה נבחן על ידי בתי המשפט בארץ במקרים שחברי הועד המנהל במושב סירב להגיש מועמדים לחברות להצבעה באסיפה הכללית.
נפסק כי אם הסירוב להעביר את המועמדים לחברות במושב נובע מתוך מניעים זרים פסולים ושהפעלת שיקול הדעת על ידי האגודה נעשית בשרירות ובאופן בלתי ענייני, יש מקום להתערב בכך ולחייבה, לכל הפחות, להגיש את בקשת התובעים 2-3 להצבעה באסיפה הכללית של האגודה.
בשנים האחרונות נראה אפוא שחל שינוי מגמה בפסיקה וממצב שבו אגודה שיתופית היה לה שיקול דעת מוחלט אם לקבל חברים או לדחותם, החלו בתי המשפט בהחלת כללי המשפט הציבורי על החלטות מעין אלה, לפחות במצבים בהם האגודה השיתופית חולשת בעקיפין על זכויות ברכוש ציבורי כגון קרקעות המנהל, ולהחלטותיה בדבר קבלת חברים השלכות על זכויות קנייניות ברכוש ציבורי.
בפסיקה נקבע כי עשויים להיות מקרים בהם יהיה ניתן להחיל עקרונות מהמשפט הציבורי בתחומי משפט הפרטי, בין אם בדרך של הכרה באגודה כגוף דו מהותי ובין אם על ידי שימוש "במונחי שסתום" של המשפט הפרטי אליהם חדרו מונחים מהמשפט הציבורי (תום לב, סבירות, רשלנות, תקנת הציבור).
בין יתר הקריטריונים שבעזרתם יבחן בית המשפט את תקינות וחוקיות החלטת האסיפה הכללית הם האם הולמת ההחלטה את החוק ואת התקנון; אם ההליך שהוביל להחלטה היה תקין; אם האסיפה הכללית לא חרגה מסמכותה; אם ההחלטה התקבלה בתום-לב; אם ההחלטה אינה נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי; אם ההחלטה סבירה ואם ההחלטה אינה פוגעת בזכויות האדם של החבר פגיעה בלתי מידתית ובלתי ראויה.
עקרון השוויון באגודה שיתופית
המטרה הישירה של הקמת האגודה השיתופית היא רווח, בצורה זו או אחרת, לחברים, כאשר המטרה הראשונית שעמדו ביסוד האגודה השיתופית היתה עיצוב חברה המבוססת על שיתוף, עזרה הדדית ושוויון (פרופ' סמדר אוטולנגי / "אגודות שיתופיות דין ונוהל").
עקרון השוויון הוא אבן יסוד בקואופרציה. לחברי אגודה קמה הזכות להיות שווה בין שווים.
אחריות חברי ועד האגודה
נושא משרה מרכזית באגודה שיתופית כפוף לחובות נאמנות כלפי חברי האגודה. כלל ידוע הוא כי נושא משרה בתאגיד חייב לפעול בנאמנות.
לנושאי משרות באגודות שיתופיות חובות אמון ופעילות בהוגנות ובתום לב כלפי חברי האגודה, ומתוך שימת לב למטרותיה של האגודה השיתופית.
חובת האמון היא חובה כללית, המוטלת על בעל הכוח.
משמעותה של חובה זו היא, כי בעל הכוח חייב לפעול בתום-לב, בהגינות ולמען טובת הגשמת תפקידו .
על-כן אסור לו למנהל להימצא במצב של ניגוד עניינים בין טובת החברה לבין טובתו שלו או של זולתו .
חובת האמון חובה אישית היא, והיא כוללת בחובה את החובה למנוע ממנהלים אחרים הפרת חובתם שלהם (פסק דין קוסוי נ' בנק פויכטר בע"מ).