חוק הגנת הדייר, מבחין בין שני סוגים של דיירים מוגנים בדירה: דיירים מוגנים בעלי זכות מקורית ודיירים מוגנים בעלי זכות הנגזרת מן הזכות המקורית. הראשונים מכונים "דיירים מקוריים" והאחרונים "דיירים נגזרים". דיירים נגזרים, הם האנשים ההופכים לדיירים מוגנים מכוח סעיפים 20 – 26 לחוק הגנת הדייר. הדיירים המקוריים הם בעיקרון השוכרים החוזיים לאחר תום תקופת השכירות החוזית, וכן הדיירים הנכנסים במסגרת הסדר דמי המפתח.
ההבדל בין שני סוגי הדיירים נוגע למקרה שבו הדייר נפטר או חדל להחזיק במושכר. אם הדייר שנפטר או חדל להחזיק הוא בבחינת דייר מקורי, הרי יחולו על הדיירות המוגנת הוראות סעיפים 20 – 26 לחוק הגנת הדייר העוסקים בתנאים להעברת זכות הדיירות המוגנת במצבים שהדייר המוגן נפטר, נפרד או התגרש, או נטש את משפחתו. אם, לעומת זאת, הוא היה דייר נגזר, הרי ההסדר החל על הדיירות המוגנת קבוע בהוראות סעיף 27 לחוק.
הנה נוסח סעיף 27 לחוק:
"היה אדם לדייר לפי סעיפים 20 עד 26 ונפטר או חדל להחזיק במושכר, לא יהיה אדם אחר לדייר לפי סעיפים אלה; אולם –
(1) מי שנתקיימו בו התנאים המפורטים בסעיפים 20 או 22 יהיה לדייר אף אם היה לפניו אדם אחר לדייר לפי אותם סעיפים, ובלבד שהוסיף להתגורר בדירה ולא היתה לו דירה אחרת למגוריו בזמן שהדייר שלפניו נפטר או חדל להחזיק במושכר;".
יוער כי, התנאים לזכות בדיירות המוגנת אינם זהים בשני המקרים. הדרישות על פי הוראת סעיף 27(1) מחמירות יותר ביחס להוראות סעיפים 20-26 לחוק הגנת הדייר.