מבחינה עקרונית בית המשפט ישתדל, במידת האפשר לקיים את הצוואה, כיוון שברור שהמנוח היה מעוניין לתת הוראות ספציפיות ביחס לעזבנו והיה מעוניין לחלק אותו בדרך מסוימת. ביטולה של צוואה, כולה או חלקה, יוצר מצב שהעיזבון יחולק בין היורשים הקבועים בחוק ולא בין אלה שפורטו בצוואה.
פגם בכשירות המצווה
ילד אינו כשיר לערוך צוואה.
אדם הלוקה בשכלו.
מי שאינו מבין את משמעות מעשיו. לכן, צוואה על ידי אדם שהיה נתון להשפעת תרופות שפגעו בצלילות דעתו בימיו האחרונים – ניתן לתקוף אותה ולבטלה. או מצב נפשי רעוע.
פגם צורני בצוואה
בעבר הלא רחוק חסר בצוואה כמו תאריך, היה מביא לפסילתה. בשנת 2004 תוקן החוק שמאפשר היום לקיים צוואה שנפל בה פגם צורני.
עם זאת המלצתי היא לקרוא בבית בנחת את הצוואה ולבדוק שהכל מדוייק: תאריך, תעודות זהות של הילדים, של הנכדים וכד'.
פגם בהוראות הצוואה – למשל: צוואה המזכה את מי שלקח חלק בעריכתה
לכן, לא להיעזר באף אחד לצורך עריכת הצוואה.
מומלץ לא ללכת לעורך דין שהבן המליץ.
לא לתת לאחיין להסיע אתכם.
לאתר את עורך הדין בעצמכם ולהגיע במונית.
בעת חתימת הצוואה שאיש מהזוכים בה לא יהיה נוכח.
רצוי מאוד שהמצווה ישב ויסביר את רצונו לעורך הדין העורך את הצוואה כשאין בחדר איש מלבדכם.
(דוגמה נוספת: צוואה עם הוראה בלתי חוקית בלתי מוסרית כמו צוואה של נכסים גנובים או הורשה למישהו שכבר מת.)
עם זאת – ניתן להוריש עם תנאים. למשל: להוריש דירה ובתנאי שהיא לא תימכר לתקופה מסויימת.
קיימים תנאים מעוררי מחלוקת, שגם אותם בתי המשפט אישרו. למשל: קבלת העיזבון רק אם היורשים יעלו ארצה.
מצד שני יש תנאים רדיקליים המתנים את קבלת הירושה בשינוי דרסטי באורח החיים. כמו: חזרה בתשובה או גירושין.
אז – אם הנכד נשוי למכשפה, וכל המשפחה יודעת, רק הוא עדיין לא יודע זאת – לפתות אותו על ידי צוואה שמנה לא יעזור לכם להיפתר ממנה…
פגם בנסיבות עריכת הצוואה
צוואה שנערכה תחת איום, מרמה, או השפעה בלתי הוגנת – בטלה.
במקרים רבים טוענים בני משפחה כי השפעתו של אדם מסוים על המצווה הייתה כה גדולה עד שהמצווה הושפע ממנו השפעה בלתי הוגנת, וביטל את רצונו החופשי בפני רצונו של אותו אדם. בית המשפט יבחן האם המצווה ערך את צואתו תחת רצון חופשי.
ביהמ"ש העליון קבע ארבעה מבחנים שעל פיהם תבחן קיומה של השפעה בלתי הוגנת:
1. מבחן "התלות והעצמאות"- בית המשפט ישאל עצמו האם המצווה היה כאדם
עצמאי בתקופה הרלוונטית הן מבחינה פיסית והן מבחינה השכלית- הכרתית,
כאשר תלות פיסית אינה עדות מספקת לתלות בזולת.
2. מבחן "התלות והסיוע"- במקום שבו המצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת,
יש לבחון את טיב הסיוע, היקפו ומידת התלות במי שהעניק לו אותו.
3. קשרי המצווה עם אחרים- בידודו של המצווה וניתוקו מאחרים מגבירים את
התלות שלו בנהנה.
4. נסיבות עריכת הצוואה- מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה.
דוגמאות מהפסיקה:
תע 50279-12-10 - אישה אשר הלכה לעולמה קבעה בצוואתה כי בתה הקטנה תירש את מלוא רכושה. מנגד, האישה הדירה מצוואתה באופן מוחלט את שלושת ילדיה האחרים. הילדים אשר נושלו מהצוואה מיהרו והגישו התנגדות לקיומה. הילדים "המנושלים" טענו כי הבת הקטנה השפיעה על אמם השפעה בלתי הוגנת, מתוך רדיפת בצע וניסיון לזכות שלא כדין ברכושה. השאלה המרכזית אשר נדונה בבית המשפט במקרה זה הייתה – האם הטיפול אשר הבת הקטנה העניקה לאם בשנותיה האחרונות, עלה כדי השפעה בלתי הוגנת. בית המשפט בחן את המקרה וקבע כי האם לא הושפעה באופן בלתי הוגן מבתה, ועל כן זה הגיוני שהאם תבחר להוריש לה את מלוא רכושה.
ת"ע 52816-10-10– למנוח במקרה דנן היו שתי בנות אשר אחת מהן נהרגה בתאונת דרכים עם בעלה. המנוח ערך צוואה בעדים לפיה הוא הוריש חמישית מרכושו לבתו החיה, וארבע חמישיות לילדי בתו השנייה. הילדים ביקשו לקיים את הצוואה אך בקשת התנגדות הוגשה על ידי דודתם. בעוד הילדים טענו כי המנוח היה צלול לחלוטין בעת עריכת הצוואה, בתו טענה כי האחרון סבל מדמנציה והצוואה הייתה למעשה תולדה של השפעה בלתי הוגנת מצד המבקשים. בית המשפט קבע כי ניתן לראות בבירור מהמסמכים הרפואיים שלא כך היה הדבר. יתרה מזו, רופאים אשר בדקו את המנוח בזמן אמת הגיעו למתן עדות בבית המשפט. הרופאים הנ"ל היו תמימי דעים לגבי אי יכולתו של המנוח לערוך צוואה במועד הרלבנטי.