בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן לעקוף את חוק איסור לשון הרע ולהגיש תביעות "דרך" חוקים אחרים, במקרים בהם הוא מעניק חסינות מפני תביעות.
סעיף 13 לחוק לשון הרע מונה שורה של פרסומים מותרים, בגינם לא ניתן להגיש תביעות לפי חוק זה. המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין, קבע כי לא ניתן להגיש תביעות בגין פרסומים אלו בגין עילות אחרות, כגון לפי חוק הנזיקין, ובלשון השופט רובינשטיין:
"הרעיון שביסוד 'ייחוד העילה', החובר למדיניות שיפוטית ראויה, היא שלא תיפתח הדלת לעילות שונות לאחר שננעלה בעילה מרכזית לענייננו. יש לקרוא את הדברים על רקע תכלית החוק, שבא להגן על השם הטוב מתוכו עצמו, והרי אם נאמר אחרת אין לדבר סוף, פעם תהא זו פקודת הנזיקין, פעם חוק עשיית עושר ולא במשפט… אין מקום לתביעה שמחוץ לגדרי חוק איסור לשון הרע, בנזיקין או עילה אחרת, מקום שהמחוקק נעל את שערי איסור לשון הרע".
השופט רובינשטיין מציין כי, קיים יוצא דופן אחד לפיו יכול הנפגע להתלונן נגד הפוגע בפני לשכת עורכי הדין אם הלה הוא עורך דין. אולם, מדובר בשתי מאטריות שונות – משמעתית מול אזרחית ואין להסיק מכך שניתן ל"דלג" בין חוקים המצויים שני במאטריה האזרחית.