בית המשפט קבע כי עורך הדין לא הצליח להצביע על בסיס משפטי ועובדתי לטענותיו המרכזיות, ואף הסתיר מידע מהותי המוכיח שאין ממש בטענותיו. בעניין פסיקת הוצאות אישיות נגד המייצג קבע בית המשפט: "קיימת הצדקה לפסיקת הוצאות בסכומים משמעותיים בנסיבות שבהן נדחית הבקשה לאישור התובענה הייצוגית מהטעם שמדובר בתביעת סרק".
פסק דין זה הינו דוגמה נוספת לאיזון שבתי המשפט בארץ מנסים לעשות בעניין בעיית הנציג, מחד לשמור על הכלי של תובענה ייצוגית ככלי המשרת את אינטרס הציבור בשני היבטים: בהיבט מניעתי נגד גופים גדולים וחזקים שיבדקו עצמם פעם נוספת בטרם התקשרותם עם אדם בודד, ובהיבט של פיצוי הולם לפרט הנפגע ולכלל קבוצת הנפגעים, ומאידך הרתעה מפני הגשת תביעות סרק שמטרתן להפעיל לחץ על הנתבעים להגיע לפשרה או להסב לנתבעים נזק כלכלי מכוון משיקולים של תחרות עסקית או שיקולים זרים אחרים.
כדי לאזן בין הסכנות הטמונות בהגשת בקשות סרק לאישור תובענות ייצוגיות לבין היתרונות הציבוריים הטמונים בתובענה הייצוגית, המחוקק קבע שורה של תנאים, שהמגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית צריך לעמוד בהם. תנאי אחד קבוע בסעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו – 2006, הקובע את זהות הגורם הרשאי להגיש בקשה כאמור:
"אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררות שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה".
בנוסף, נקבעו בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות שורה של תנאים מצטברים שנועדו להגשים את האיזון הראוי שבין היתרונות לסכנות של כלי התובענה הייצוגית, והם:
"1. התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה.
2. תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.
3. קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת. הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה.
4. קיים יסוד סביר להניח שעניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".
עולה מכאן – כי על המבקש להוכיח קיומה של עילת תביעה אישית, ובנוסף עליו להראות כי התקיימו התנאים המצטברים המפורטים בסעיף 8(א) לחוק.